כלח (נמרוד): הארמון של אשורנצירפל השני

ההסברים מפרידים בין ממצא, פרשנות ושאלות פתוחות. המקורות מופיעים בסוף העמוד.

מה המקור אומר

בעמוד ציר הזמן של המטרופוליטן למסופוטמיה, 1000 לפנה״ס עד 1 לספירה, האירוע של 879 לפנה״ס מספר שאשורנצירפל השני, שמלך לפי העמוד בשנים 883 עד 859 לפנה״ס, העביר את הבירה מאשור לנמרוד, כלח העתיקה. למסו, תבליטי אבן ענקיים של אריות ושוורים מכונפים בעלי ראש אדם, שמרו על כניסות הארמון. קירות הפנים עוטרו בלוחות אלבסטר ענקיים, מגולפים בתבליט נמוך עם פרטים צבועים, שהציגו את המלך בציד, בפעולות פולחן ובניצחון על אויביו, וכתובת בכתב יתדות שנחרטה לרוחבם מונה את תאריו ואת הישגיו. מקור 1.

איך הארמון מציג את המלך

לפי התיאור, הארמון מציג את המלך בכמה דרכים בבת אחת: דמויות מגן שומרות על הכניסות, התבליטים מראים אותו בציד, בפולחן ובקרב, והכתובת מוסיפה לתמונות טקסט שמונה את תאריו ואת מעשיו. המקור אינו אומר מי ראה את התבליטים, באילו חדרים היו או איך התייחסו אליהם בזמנם, ולכן אינו מלמד דבר על הצופים. מה שהוא כן מראה הוא שהתמונה והכתב פעלו יחד, על אותם קירות. מקור 1.

מסיבה, ומה שהצטבר אחריה

כשהסתיימה בניית הארמון, לפי העמוד, ערך אשורנצירפל מסיבה בת שבוע והזמין אליה כמעט 70,000 אורחים. במאות השנים שלאחר מכן, נאמר שם, הצטברו בארמון כמויות עצומות של סחורות מפוארות. המספר 70,000 מובא כאן כפי שהמקור מביא אותו; העמוד אינו אומר מאין הוא לקוח, וכדאי לזכור שזה מספר של חגיגה מלכותית ולא ספירה של ארכיאולוגים. מקור 1.

המקום בציר הזמן ובאתר

אותו עמוד מתארך את האימפריה הנאו־אשורית לבקירוב 911 עד 612 לפנה״ס, ו־879 לפנה״ס נופלת בתוכה; לכן המאמר משויך לתקופה הנאו־אשורית. באתר מופיעה גם לוחית השנהב מנמרוד עם שני הספינקסים, שרשומת המוזיאון שלה נותנת את הגאוגרפיה "נמרוד (כלח העתיקה)" ואת התאריך בקירוב המאה ה־9 עד ה־8 לפנה״ס. השדות שנקראו ברשומה הזו אינם נוקבים בבניין, ולכן אין לקשור את הלוחית לארמון הזה דווקא: המשותף לשניהם הוא העיר. מקורות 1, 2.

היקף העיון: עמוד ציר הזמן של המטרופוליטן למסופוטמיה, 1000 לפנה״ס עד 1 לספירה, נקרא ב־24.10.2026, וכן שדות רשומת הלוחית בממשק האוסף של המוזיאון. דוחות החפירה של נמרוד ופרסומי התבליטים לא נקראו, ולכן אין כאן תוכנית של הארמון, שמות של חדרים, מספר לוחות או נוסח הכתובת. המקור אינו נותן לארמון שם, ולכן גם המאמר אינו נותן לו שם.