הקרמיקה של ירושלים: מכלול מעבר מהתקופה הבבלית

ההסברים מפרידים בין ממצא, פרשנות ושאלות פתוחות. המקורות מופיעים בסוף העמוד.

מה המאמר מתאר

במאמר בכתב העת Tel Aviv משנת 2023 בוחנת ליאורה פרויד מחדש את הקרמיקה ממילוי בשכבות השפך שנחפרו בחפירות אילת מזר בשנים 2005 עד 2008 בשטח G, בפסגת עיר דוד. את המילוי, בעובי מטר וחתום בין שכבות 10 ו־9, כינתה מזר "שכבה בבלית 9/10", והוא מורכב משלוש שכבות משנה: 9/10-3, 9/10-2 ו־9/10-1. בשכבה 10 שמתחתיו נמצאה קרמיקה של תקופת הברזל IIC בלבד, ובשכבה 9 שמעליו בעיקר קרמיקה פרסית קדומה. מקור 1.

קערות לא טיפוסיות

לפי המאמר, רוב הקרמיקה של שכבה 9/10 היא מטיפוסי תקופת הברזל IIC, ולצידה מעט טיפוסים מאוחרים יותר. כרבע מן הקערות "אינן טיפוסיות" לתקופת הברזל IIC, ורובן "אינן פרסיות טיפוסיות" גם כן; לכן מציעה המחברת לזהות אותן כ"טיפוסים בבליים". מקור 1. "שכבה בבלית 9/10" הוא שם שנתנה החופרת לשכבה, ו"טיפוסים בבליים" הוא שם מוצע לקבוצת קערות לפי זמנה; אף אחד מהם אינו מציין מקום ייצור.

חומר הגלם והסדנאות

לפי המאמר, בבדיקה פטרוגרפית של 26 דגימות נמצא שרוב הכלים יוצרו במקום, מטרה רוסה, מתערובת של טרה רוסה ורנדזינה או מחרסית מוצא, והמעבר מתערובת הטרה רוסה והרנדזינה של תקופת הברזל IIC לחרסית מוצא בתקופות הבבלית עד הפרסית "מודגם היטב אפילו במדגם הקטן הזה". בניגוד לפרנקן, המחברת מציעה שחלק מן הסדנאות המסורתיות חדלו לפעול ואחרות המשיכו לתפקד. מקור 1.

תיארוך ומקום בציר הזמן

המאמר מכנה את המכלול מכלול מעבר "המייצג את המאה ה־6 לפנה״ס": כלים שיוצרו לפני החורבן של 586 המשיכו בו לשמש, ולפי הסיכום טיפוסים חדשים לגמרי מופיעים רק לקראת סוף המאה, "עדיין בתחילת התקופה הפרסית". מקור 1. המעבר הקרמי חוצה אפוא את שני גבולות העמוד הבבלי באתר, 586 ו־539 לפנה״ס; בציר הזמן של המטרופוליטן נפילת ירושלים רשומה תחת 587/586 לפנה״ס. מקור 2. המאמר משויך לתקופה הבבלית בגלל שאלתו, השנים שאחרי החורבן, והטווח עצמו אינו מצומצם לגבולות העמוד.

מה אפשר לומר ומה לא

המחברת יוצאת נגד ההנחה הוותיקה, כלשונה, שהעיר ננטשה לגמרי אחרי החורבן של 586 לפנה״ס ונבנתה מחדש רק בסוף המאה ה־6. לדבריה, הקרמיקה "מצביעה על רציפות של חיים בעיר, כמו באתרים הכפריים בסביבת ירושלים", אף שהתעשייה שייצרה את הכלים האדומים המלוטשים של תקופת הברזל IIB-C ביהודה עברה "טלטלה גדולה". מקור 1. עודד ליפשיץ מתאר את "הדעיכה החדה בחיים העירוניים" כתופעה הארכיאולוגית העיקרית והבולטת ביותר ביהודה של המאה ה־6 לפנה״ס אחרי חורבן ירושלים. מקור 3. שתי הטענות אינן סותרות זו את זו, כי דעיכה אינה נטישה. הרציפות היא מסקנה של המחברת מקרמיקה בשכבות שפך: היא אינה ספירת תושבים ואינה מראה היכן בעיר גרו אנשים.

היקף העיון: המאמר נקרא ב־24.10.2026 באתר ההוצאה לאור (התקציר, גוף המאמר, ההערות והערת המחברת); בדף אין שם מאמר, כרך או גיליון, ולכן כותרת ההפניה תיאורית. איורי הכלים, הטבלאות ודוח החפירה של מזר לא נקראו. באותו יום נקראו גם עמוד ציר הזמן של המטרופוליטן לשנים 1000 לפנה״ס עד 1 לספירה והפרק של ליפשיץ.