לאודיקאה בנהאונד: עקבות של מקדש יווני

ההסברים מפרידים בין ממצא, פרשנות ושאלות פתוחות. המקורות מופיעים בסוף העמוד.

כתובת שנמצאה במקרה

בדוח קצר בסדרת Project Gallery של כתב העת Antiquity (כרך 83, גיליון 322, דצמבר 2009) כותבים מהדי רהבר וסג׳אד עליבייגי שגילוי מקרי של כתובת בנהאונד ב־1943 רמז על קיומו של מקדש יווני. לפי תרגום הכתובת היוונית, הם כותבים, המקדש נבנה בימי שלטונו של אנטיוכוס השלישי (223 עד 187 לפנה״ס) במקום שנקרא אז לאודיקאה. מקור 1.

ממצאים מאותו מקום

הדוח מונה ממצאים מאוחרים יותר מאותו אזור: חמישה פסלוני ברונזה קטנים שנמצאו במקרה ב־1949; מזבח אבן שגירשמן זיהה זמן קצר אחר כך כסלאוקי; בסיס עמוד מאבן שג׳. מעסומי מצא ב־1978 בסקר ובחתך בדיקה; ובסקר השטח של המחברים ב־2005, בחצר של בית, בסיס עמוד וכותרת בסגנון היוני. הבסיס עגול, בקוטר 60 ס״מ ובגובה 33 ס״מ, ולדברי המחברים דומה מאוד לבסיס העמוד היוני מבהיסתון; הכותרת, היום במוזיאון נהאונד, בקוטר 73.5 ס״מ ובגובה 26.5 ס״מ, עם שני חלזונות. באותו סקר נמצא גם פיר עמוד חלק, שלדעתם מתוארך כנראה לתקופה הסאסאנית. מקור 1.

איך מזהים את המקום

באזור הבנוי, כך כתוב, החפירות היו מוגבלות, אבל נחפרו 11 חתכי בדיקה שהעלו שברי כלי חרס, ובהם דוגמאות מהתקופות הסלאוקית, הפרתית, הסאסאנית והאסלאמית; כל הממצאים הגיעו מהקשרים מופרעים. מסקנת המחברים היא שכל הממצאים הסלאוקיים מנהאונד, הכתובת, המזבח, פסלוני האלים היווניים, בסיסי העמודים, הכותרת והשברים, נמצאו באותו מקום, בדו־ח׳הראן, ולכן זה "המקום הסביר ביותר" של המקדש היווני בלאודיקאה האיראנית. הזיהוי נשען על ריכוז ממצאים במקום אחד, לא על מבנה מקדש שנחשף בחפירה. מקור 1.

הכתובת ושנת 247

בסכמה של האתר השורה הסלאוקית מסתיימת ב־247 לפנה״ס. לפי ציר הזמן של המטרופוליטן זו השנה שבה ארשק הראשון מייסד את השושלת הפרתית (הארשקית) בצפון איראן, ועד 113 לפנה״ס כבר שולטים יורשיו בחלק גדול מהאימפריה הסלאוקית לשעבר. המקדש בנהאונד מתוארך בכתובת שלו לימי אנטיוכוס השלישי, כלומר לאחר 247, והמחברים מונים את הכתובת עם הממצאים הסלאוקיים של המקום. לכן המאמר משויך לתקופה הסלאוקית אף שתאריכו מאוחר מסוף השורה: 247 מסמנת את ייסוד השושלת הפרתית, לא את סוף השלטון הסלאוקי במערב איראן. מקורות 2, 1.

היקף העיון: הדוח של רהבר ועליבייגי נקרא ב־24.10.2026 בדף ההוצאה לאור (Cambridge University Press), יחד עם עמוד ציר הזמן של המטרופוליטן לאיראן בשנים 1000 לפנה״ס עד 1 לספירה. נוסח הכתובת עצמה ומהדורתה לא נקראו: אין כאן קריאה או תרגום שלה, ואין תוכנית של המקדש.